אני יושבת פה, במקום כמעט הכי צפוני בנורבגיה. מולי הרים מושלגים ופיורדים מדהימים ביופיים. לפני יומיים, התקיימה בדיוק כאן, בכפור המטורף הזה, הקרנת בכורה של הסרט הראשון שלי כאנימטורית עצמאית. הסרט התקבל לפסטיבל סרטים נחשב בנורבגיה, והזמינו אותי להיות נוכחת בפרימיירה. אז איך הגעתי לפה? איך כל זה קרה בכלל? תאמינו לי, עדיין אין לי מושג. לפני כמה שנים, כתבתי תסריט קטן ופשוט בשיעור תסריטאות. אהבתי מאוד את הרעיון וידעתי גם איך אעשה אותו- אנימציה ממלח. הזמן עבר, ובנתיים כפרוייקט גמר ללימודים נבחר תסריט אחר, מאתגר שלם ומורכב יותר. את התסריט של ״החבל״, שמרתי עמוק במגירה, ומדי פעם הצצתי לראות שהוא עדיין שם ושהכל בסדר. היו רגעים שכמעט הצלחתי להחזיר אותו לחיים, כחלק מסרט הגמר שלי (השתמשתי במוטיבים מה״חבל״ אבל זה לא ממש אותו דבר). כתרגיל באנימציית תלת מימד (ואז זה נפל ונבחר פרוייקט אחר). כחלק מקליפ (שלבסוף הגיע תסריטאי שכתב משהו אחר) ועוד.וכך, קארמה או לא, התסריט נשאר שלי וחיכה. אני כמובן לא יכולתי לדעת שעוד כמה שנים אני אקפא מקור בפרימיירה שלו במקום הכי צפוני בנורבגיה. אבל הוא כנראה כן ידע.
לעשות סרט סטופ מושן שלם מגרגרי מלח זאת אכן משימה לא פשוטה בכלל. עם כל משב רוח של המזגן, או תנועה לא נכונה שלי, כל השוט יכול ללכת פייפל. צילמתי את הסרט הזה במצטבר כמה חודשים טובים, לאט לאט ובזהירות. חודש שלם בכפור של -15 מעלות בנורווגיה, ואת שאר הזמן בחום של 40+ בתל אביב. אבל בסוף זה קרה. הסרט נולד.
זה לא פשוט לשחרר סרט כזה לעולם. ברגע שהסרט גמור, כל אחד יכול לקחת אותו לכיוון אחר. יכולים מאוד לאהוב אותו. יכולים לשנוא אותו. יכולים לחשוב שאני פסיכית. יכולים לא להבין כלום או להבין הכל הפוך.
בנתיים ברשת אפשר לראות טריילר, ולאחר שהסרט יוצג בפסטיבלים בעולם הוא גם ישוחרר לאינטרט החופשי.
אז מה אתם אומרים? אהבתם? אם כן אשמח אם תעבירו הלאה! כי סוף סוף הסרט יצא מהמגירה..
