אחד הדברים שאני הכי אוהבת באופי של הסטודיו שלי, הינו הגיוון העשיר בסגנונות האנימציה. כבר בתקופת הלימודים, אהבתי מאוד לחקור טכניקות שונות של אנימציה, לנסות דברים שלא ראיתי בעבר (כמו לדוגמה סרט מזכוכיות שבורות, ניסיון ליצור ויטראז׳ באנימציה. סרט העשוי מחמאת בוטנים, שאחריו לא אכלתי במבה איזה חצי שנה, ועוד שגעונות).
אנימציית סטופמושן בעצם מאפשרת לנו לבנות עולם מכל חומר שעולה על רוחנו, ולהפוך אותו למשהו נושם וחי המספר סיפור. לא מעט, החומר עצמו תורם רבות להעברת המסר בצורה ייחודית ובולטת.
כשמשרד הפרסום המקסים פוניה פנה אלינו על מנת ליצור סרטון תדמיתי לפרוייקט חדשני של קק״ל, לשני הצדדים היה ברור, שיש לנו כאן הזדמנות להציג משהו חדש, מרענן וייחודי. משהו שיאוורר את הכבדות שלעיתים מלווה סרטונים שכאלו, משהו שיתפוס את תשומת ליבם של קהל צעיר וחד.
סרטון מגזירות נייר בסטופמושן היא הטכניקה שבה בחרנו להציג את התוכנית החדשה של קק״ל לשנת 2040- רילוקיישן ישראלי.
אז איך עשינו את זה?
קודם כל- תסריט. היינו חייבות להקליל את התסריט הכבד, וללכת על שפה יותר קלילה ו״חברית״. בעזרת הקריין המהמם שלנו, עופר, עבדנו על טונציה וטקסטים שישבו בול על קהל צעיר ולא ישעממו. בזירת ה״מה רואים?״, ניסינו להחיות את הקונספט של ערים משגשגות בנגב ובגליל ע״י שממה שבתוכה פתאום ״צומחים״ בתים, בניינים, עצים וישובים חדשים.
שבוע שלם לקח לנו לחתוך חלקיק-חלקיק, להדביק, ולהכין את כל הדמויות, רקעים ופרופס לאנימציה. בחרנו בקפידה את צבעי הדפים שיתאימו לפלטה הצבעונית שלנו. כל חלק הכי קטן שיש בסרט, מודבק בעבודת יד. גילינו שהעבודה יעילה יותר אם משתמשים במלקחיים, דבק דו צדדי, ודבקים מיוחדים המתייבשים מהר ולא משאירים סימנים על הנייר. לאחר עבודת הקראפט, כאשר כל הארט היה מוכן ופרוש לפנינו, הגיע זמן להעמיד מצלמה ולעצב פריים.
על מנת ליצור את האשלייה שהבתים/בניינים גדלים מעצמם, יצרנו סטים של 5 בתים מכל דגם, וכל פעם חתכנו חתיכה מהבית עד שנעלם. את הסרט עצמו הרצנו ברברס, וכך בעצם רואים בתים שגדלים ומופיעים.
